איני יודע אם הייתי מלך
אבל ודאי שאת היית נסיכתי
וכששיחקנו בנדמה לי ונדמה לך
אני נתתי לך את כתר מלכותי
ואת חבשת על צמותייך את הכתר
ואנוכי רוקנתי אקורדיון על גרר
ובין ימי החגיגות לשדות הקטל
הייתי שר לך במינים ובעוגב
שימרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון ביתי אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים
למענך ליבי הקשיתי כבזלת
למענך פירנסתי את כלבי הרחוב
למענך הכיתי את ראשי בסלע
ולא חדלתי אף לרגע לאהוב
ובלילות אשר ישנת על כר הדשא
אני כיביתי את האור בחדרים
וכף ידי הייתה נוגעת ומגששת
באקורדיון אשר בחר בשירים
שימרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון ביתי אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים
הלא תמיד היית לי כבבת העין
כמו יום אביב המתמשך כל השנה
לכן רק לך אני יצרתי יש מאין
כשמכרתי כותנתי האחרונה
עכשיו גם את יודעת שאינני מלך
ואין לי בית משלי ואין פינה
כל מה שיש לי הם אבי ושק במלח
ואקורדיון ישן ובו המנגינה
שימרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון ביתי אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים
שימרי לי על המנגינה אשר הייתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון ביתי אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה כדרך המלכים
